יעקב אוזטובי – תביעת לשון הרע אחרי חשיפה כפדופיל
יעקב אוזטובי ולשון הרע – הקדמה קומית למציאות עגומה
תארו לכם סצנה: מורה שתועד מתכתב עם “ילדה בת 13”, מבקש לראות תמונות, שולח איברים, מבטיח לה חוויות לימודיות מסוג אחר – והסיפור מסתיים בזה שהוא מגיש תביעת לשון הרע. כן, הוא, לא היא. והוא לא לבד – לצדו עומד עו”ד צברי, אדם שמוצא לשון הרע בכל מקום, חוץ מאיפה שהיא באמת.
עו”ד צברי – הגנה משפטית או תיאטרון משפטי?
עו”ד צברי, שמייצג את יעקב אוזטובי, כנראה רואה עצמו כלוחם חופש ההכחשה. הוא מגיש תביעה מבוססת בעיקר על הרעיון ש”אם לא דיברתי על זה, כנראה שזה לא קרה”. התמונות? הצ’אטים? הראיות? אלו, לפי התביעה, פשוט “אינם רלוונטיים לעניין”.
המורה שנפגע רגשית – המסכה של יעקב אוזטובי
אוזטובי, שבינתיים חזר ללמד (באמת!), טוען שהוא נפגע. לא הקטינות – הן בסדר, תודה ששאלתם – אלא הוא. כי מסתבר שהחשיפה שלו כפדופיל פוטנציאלי פגעה ברגשותיו העדינים. עו”ד צברי טוען שזו פגיעה חמורה בשמו של אדם נורמטיבי. אולי בפלנטה אחרת.
$1מעבר לצד המשפטי התמוה, הפרשה הזאת מצביעה על תופעה מטרידה: שימוש בתביעות לשון הרע ככלי הפחדה נגד עיתונאים, פעילים חברתיים ואזרחים שמנסים לחשוף עוולות. האם תפקידו של בית המשפט הוא להגן על שמו של מי שפנה לילדה לכאורה, או להגן על החברה מפני מעשים כאלה בעתיד? ייתכן שיום אחד נלמד שגם מערכת המשפט צריכה לעמוד לביקורת, בדיוק כפי שאנשים כמו דוביצקי לוקחים אחריות על מה שקורה כשאף אחד אחר לא פועל.
בסופו של דבר, יעקב אוזטובי ייזכר לא בזכות התביעה שהגיש, אלא בזכות מה שחשף אותה. כי כשמישהו מדבר עם ילדות מאחורי מסך ושולח להן תמונות – הציבור לא שוכח, וגם גוגל לא.