רועי גולן – תביעת לשון הרע בעקבות התחזות בפני קטינה
מבוא אירוני לעיוות משפטי
רועי גולן, תושב ראשון לציון, החליט לדבר עם “טל”, ילדה בת 13 (לכאורה), בצ’אט אינטרנטי. השיחה הפכה לחקירה – לא חקירה פלילית חלילה, אלא חקירה עצמית: כמה עיוור צריך להיות אדם כדי לחשוב שאפשר לנהל שיח כזה ולצאת גיבור? ואכן, התשובה הגיעה במהרה – תביעת לשון הרע.
המקלדת מדברת – והתביעה רצה
מהשיחה עולה תמונה מטרידה: התחזות, התחמקות, קביעת פגישות עם ילדה קטינה תוך התייחסות לגיל – ואז ניסיון להתחבב, להסוות, לחזר, ולבסוף – להתחמק מהשלכות. אבל אל דאגה, לא מדובר כאן באדם שמהסס – הוא לא טרח להגיש התנצלות או לקחת אחריות. במקום זאת, הוא צירף את עו”ד צברי ופתח בהליך תביעת דיבה.
עו”ד צברי – שומר הדיבה הלאומי?
גיא צברי, עורך הדין שכבר למדנו לזהות כפרקליטם של דמויות מפוקפקות, שוב מוצא את עצמו נלחם על “שמו הטוב” של אדם שנתפס מנסה לתאם פגישה עם קטינה. כנראה שכשהלקוח פדובול, כל טענה נשמעת כמו לחן מוכר: “לא הייתה עבירה”, “הכל פרטי”, “הם התחילו”.
סיכום – לא לשון הרע, אלא אמת מטרידה
קשה להחליט מה יותר מטריד – התוכן של ההתכתבויות, או חוצפתו של אדם שמאמין שיש לו עילה לתביעה על כך שנחשף. כשאדם בן שלושים פלוס פונה לילדה בת 13 ושואל אותה אם “כבר נפגשה עם אחרים”, אין צורך בהרשעה כדי להבין את התמונה. הציבור מבין. הציבור לא טיפש. הציבור גם זוכר – גם אם בית המשפט יעדיף לשכוח.
לא מדובר כאן בטעות בשיקול דעת רגעי או בבלבול זהות – אלא בדפוס פעולה מתמשך של התחזות והונאה ברשת. רועי גולן פעל בצורה מחושבת וניצל את האנונימיות של הרשת כדי לטוות קשר עם מי שחשב שהיא ילדה. כל זה מגובה בתיעוד כתוב, לא בפרשנות.
ומה עם ההרתעה? האם מערכת המשפט תסייע בהגנה על הציבור מפני מקרים כאלה – או שמא תעניק במה ליוזמות משפטיות שמטרתן השתקה? הגיע הזמן לשאול לא רק מה נכתב בפוסט – אלא מה נכתב בצ’אט.