שנת 2017, ועדין פדופיליה בישראל: תמונה מצב מדאיגה

שנת 2016, ועדין פדופיליה בישראל: תמונת מצב מדאיגה

בפרק האחרון של "כחולים" נחשפנו לשיטות העבודה של משטרת ישראל במלחמה נגד עברייני המין שפועלים ברשת האינטרנט בכלל ובפדופילים בפרט. הנתונים מראים כי היקף התופעה בישראל נרחב משחשבנו, הפדופילים מנצלים את הרשתות החברתיות ורשויות החוק מתקשות לתת מענה.

היום הראשון של שנת 2010 היה ללא ספק אחד מהקשים שעברו על חוקרי מרחב לכיש בקריירה שלהם. זה היה בלילה של יום שישי, כשבחדר של האחים התאומים הפדופילים במושב בני עי"ש, אדיר ונאור סודמי בני ה-24, נמצאה גופתו של הילד לאון קלנטרוב ז"ל. קלנטרוב, בן 7 במותו, היה שכנם של התאומים. על פי כתב האישום, בתאריך ה-31.12.09 האחים פגשו אותו וגרמו לו לבוא לביתם. בבית, בזמן שאימם של התאומים ישנה שנת צהריים, האחים הכניסו את קלנטרוב לחדר השינה שלהם, הפשיטו אותו וביצעו בו מעשים מגונים עד שהגיעו לפורקן מיני. על פי האישומים מיד לאחר מכן הם חסמו את פיו ונחיריו של לאון וחנקו אותו למוות. לאחר מכן, האחים ליפפו שקיות ניילון סביב גופו וראשו וכיסו אותו בציפת כרית. כתב האישום מספר כי לאחר מכן הכניסו את גופתו של הילד לארגז המצעים מתחת לאחת המיטות בחדרם, שם היא גם נמצאה אחרי חיפושים.

הרצח הזה והשילוב של התעללות מינית בילד זעזע את מדינת ישראל. ולמרות זאת, כתב האישום המתוקן הצביע במשהו על אוזלת היד של המערכת. התאומים הפדופילים לא הואשמו ברצח, כי אם בהריגה. ובמסגרת עסקת טיעון עליה חתמו נגזר עליהם עונש של 19 ו-22 שנות מאסר. "הנאשמים נהגו לפתות את הקטינים להצטרף אליהם לביתם כשהציעו להם דברי מתיקה ומשחקי מחשב", התברר במהלך המשפט. "הנאשמים היו מוכרים למנוח. הוא לא חשש מהם ושילם על כך בחייו".

עשרות אלפי פדופילים, מאות בודדות של מפוקחים
בפרק האחרון של "כחולים" נחשפנו לעבודה החשובה שמשטרת ישראל עושה כדי לתפוס את עברייני המין, אבל אפשר להגיד באופן זהיר שתופעת הפדופילים כמעט ולא זוכה להתייחסות בישראל. כשהיא מגיעה לכותרות זה לרוב אחרי לרוב אחרי פגיעה בעשרות ילדים או מעצרים, שחושפים פעם אחר פעם את התמונה העגומה.

בינואר השנה נעצר מאבטח של משרד הביטחון בחשד לפדופיליה, ונראה שמה שהביא לבולטות של הסיפור בכותרות בתקשורת היה המקצוע שלו, הרבה יותר מהעבירות. וכך גם במקרה של הפדופילית מקרית גת, אישה שקיימה לאורך שנים ארוכות יחסי מין עם עשרות ויש האומרים שגם מאות קטינים. מקרה מפורסם אחר היה מעצרו של מאמן הכדורגל עופר צברי, שלפני שנשלח לכלא הספיק להתראיין לכמה ערוצי תקשורת מובילים ולספר ש"תופרים" לו תיק. בסופו של יום הוא נשלח לחמש שנים בכלא אחרי שהורשע בפגיעה מינית בקטינים בני 15 עד 17.

כל מעצר מלמד שהפדופילים מגיעים מכל הקשת החברתית. אנשי צבא, רופאים, שוטרים, עורכי דין וגם אנשי חינוך. ביולי האחרון נעצרו מנהל וחמישה מורים במוסד תורני בתל אביב בחשד לעבירות אלימות ומין קשות בתלמידים. על פי החשד, העבירות בוצעו כלפי ילדים בני שש ושבע בשנים 2010-2005. בלא מעט מקרים נחשפו החשודים בזכות חקירות בינלאומיות, שם התברר שהפדופילים מישראל מחוברים באמצעות הרשת לכאלה מכל העולם, ובה הם גם מחליפים תמונות וסרטונים.

יש לא מעט מעצרים, וגם פעילות יזומה ואינטנסיבית של מחלקת הסייבר במשטרת ישראל, אולם המספרים מלמדים שישראל נמצאת במקום מאוד בעייתי ובעיקר שהרשויות עושות מעט מדי ולא פעם גם מאוחר מדי.

לפני מספר שנים ד"ר אילן רבינוביץ יצא לבדוק את תופעת הפדופיליה בישראל. "במסגרת סרט שעשיתי שנקרא 'אני פדופיל', הסתבר לי שבישראל מסתתרים כ-70 אלף פדופילים מסוכנים", אמר לוואלה. רבינוביץ' אף ציין כי סרט בנושא שעשה הזמר אביב גפן חשף שכל ילד שלישי בישראל נפגע מהתופעה.

המספרים ונתוני המעצרים מלמדים שהפדופילים כמעט ולא נתפסים, ואם כן הם מעטים. גורם בשב"ס מספר לנו שיחידת צור, שאחראית על מעקב אחרי פדופילים, עוקבת אחרי 750 עד 900 מפוקחים (פדופילים שהשתחררו מהכלא) בכל שנה. אם נשווה את המספר הזה להערכה של רבינוביץ' על 70,000 פדופילים מסוכנים, נקבל תמונת מצב מדאיגה למדי.

צריך גם להגיד שלא כל הפדופילים שמשתחררים מהכלא מפוקחים. בשנת 2006 חוקקה הכנסת חוק חדש שנועד להסדיר את הפיקוח על עברייני מין משוחררים, ולצורך כך הוקמה יחידת צור של שב"ס. אולם, על מנת לקבל צו פיקוח בית משפט המדינה צריכה להגיש תוצאות הערכת מסוכנות של אותו עבריין שעתיד להשתחרר – תהליך מורכב וארוך, אשר יעילותו מוטלת בספק. בראיון לוואלה אמר הד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, שבמקום להגן על ילדים מפגיעות מיניות, "מדינת ישראל פשוט מפקירה אותם לעברייני מין".
האינטרנט – גן עדן לפדופילים
"הוצפתי ברגשות כעס, תיעוב וסלידה כשגיליתי את הקלות הבלתי נסבלת של חשיפה לאתרי פורנו המכילים תמונות עירום של ילדים וסרטים עם אקטים מיניים, בהם ילדים מנוצלים", אמר ד"ר רבינוביץ' באותו ראיון. "התברר לי שלפדופילים יש קבוצות סגורות סודיות בהן הם מחליפים תמונות ילדים ומעבירים אינפורמציה שתזעזע כל אדם נורמטיבי עם קודים ערכיים מינימליים".

דוגמא מזעזעת לחופש הפעולה של פדופילים ברשת היא "מדריך הפדופילים המקוון" – מסמך מזעזע שפורסם ברשת האפלה (דארקנט), אשר נותן לפדופילים טיפים ורעיונות על איך לחטוף ולאנוס ילדים מבלי להיתפס. מדובר במסמך בן מאות עמודים, והכול שם מאוד מפורט. בחודש אוגוסט האחרון פתחו רשויות החוק באנגליה בחקירה אינטנסיבית שמטרתה לאתר את העומדים מאחורי המסמך המצמרר הזה.

לפני שנתיים פרסמה נצ"מ בדימוס ד"ר סוזי בן ברוך מאמר בנושא, שם הסבירה שהאינטרנט פשוט הקל על הפדופילים. "חדירתו של האינטרנט וזמינותו, שהלכה והתרחבה גם למשתמשים הביתיים בעשרים השנים האחרונות, הביאה להקמת ספקי אינטרנט גדולים יותר, ולהפיכתו לשחקן קבוע בחיי היומיום של כשניים ורבע מיליארד משתמשים ברחבי העולם. יתרונותיה הרבים של התקדמות טכנולוגית זו הביאה גם לשדרוג יכולתם של עבריינים לנצלה. סוג העבריינות המדאיג והפעיל במיוחד, אשר נחשף באמצעות הרשתות החברתיות הוא פדופיליה. הפדופילים גילו את היתרונות הגדולים הטמונים ברשתות החברתיות. לא עוד התרוצצות בשטח, מעקב והסתכנות בתפיסת ילדים וניצולם ברחובות, אלא עבריינים מסוכנים, היושבים בבטחה בבתיהם, ו"מתכסים" בשמיכת האנונימיות והחשאיות, שהן מנת חלקו של האינטרנט".

לוקחים את החוק לידיים

באין מענה הולם של המשטרה ורשויות החוק, אזרחים רבים לוקחים את החוק לידיים. ברחבי הרשת נפתחו אתרים רבים בהם נחשפים שמות וכתובות של פדופילים וזאת בניגוד מוחלט לחוק. אבי דוביצקי, שמגדיר את עצמו כלוכד פדופילים ברשת, הוא המוכר מכולם בזכות חשיפה תקשורתית נרחבת. אבל יש גם את נתפסו על חם בפייסבוק". לא מעט מהשמות שעלו באתרים האלה כלל לא הגיעו לבית המשפט, וזה רק חלק מהבעיה.

לדברי קצין חקירות במחוז דרום, היחסים בין אנשים שמפעילים אתרים כאלה למשטרה, הם יחסי אהבה שנאה. "הרבה פעמים הם באמת חושפים פדופילים ולפעמים אפילו מביאים ראיות לא רעות שאפשר לקחת לבית המשפט", אומר הגורם, "אבל לא מדובר באנשי מקצוע ובהרבה מהמקרים הם דווקא פוגעים בחקירה ואפילו מביאים לשחרור של החשוד. האזרח הממוצע לא מבין את זה, אבל צילום וידאו של מישהו שחשוד בפדופיליה לא מספיק להרשעה בבית משפט. מספיק שאותו אדם יצליח להמציא הסבר ברמת הספק הסביר והוא הולך לביתו".

אותו גורם מעלה בעיה נוספת: "כבר בהתחלה הבנו שהרבה מאוד מהשמות שם הועברו כנקמה. אישה מסוכסכת עם בעלה, אפילו אנשי עסקים שרבו ומישהו העביר את השם וטען שזה פדופיל, והשם שלו הושחר בלי אפשרות לתקן. אלה דברים שקורים". הגורם מבקש להדגיש שמדובר בעבירה על החוק, חד וחלק: "בישראל אסור לפרסם שמות של חשודים, בטח של אנשים שלא הורשעו בעבירה. חזקת החפות עומדת להם". אבל לאנשים שמפעילים את האתר זה לא מפריע, אין להם בעיה לעבור על החוק והמדינה לא עושה כלום נגד מפעילי האתרים האלה.

ומה הפתרון לבעיה? על פי ד"ר בן ברוך, צריך ללמוד מהאמריקאים – "ארה"ב הינה מודל החיקוי של ישראל באכיפה נגד עברייני מין", כתבה במאמר שלה. "חוק ההגנה על הציבור נחקק בהסתמך על חוקי ארה"ב (חוק מייגן), אך נראה, שבישראל אנו רק בתחילת התהליך. ארה"ב מאפשרת, בחלקם של המקרים, נגישות לציבור למרשם עברייני המין, והחקיקה בנושא האינטרנט רבה ומקיפה, בעוד שבישראל אנו עדיין בשלבים מקדמיים של הצעות חוק".

הגיע הזמן שמדינת ישראל תתקדם לעידן המודני ומתסד את רישום עבריני המין ותתן לציבור אפשרות להגן על ילדיהם מפני אותם אנשים שלא מסוגלים או רוצים לשמור מרחק מילדי ישראל.
המשטרה לא מסוגלת ולכן חשוב לתת כלים להורים.