נ’, גבר בן 67, המתין בבית קפה בצפון תל אביב לילדה בת 12. בהתכתבות שקדמה לפגישה היא ביקשה ממנו להביא זר פרחים, אבל בערב ה-24 באוגוסט היא לא באה לקבל את הזר שהביא איתו לבית הקפה. במקומה ניגשו לשולחן שלו ארבעה בגירים, שלושה גברים ואישה, שדרשו לדעת מה הוא עושה שם ולמי הוא מחכה.

נ’ לא ניסה כלל להסתיר את כוונותיו. הוא אפילו התנצל בפני הנוכחים, מתנדבים בקבוצת “נתפסו על חם” שבראשה עומד מי שמכונה “לוכד הפדופילים”, אבי דוביצקי. חלק משיטת הפעולה של דוביצקי ואנשיו היא התחזות לקטינים וניהול צ’טים עם גברים שמחפשים טרף צעיר מדי; דוביצקי טוען שחשף כך יותר מאלף פדופילים. אבל נ’ עדיין לא הבין בשלב הזה שהוא מעולם לא שוחח עם ילדה.

“התחברתי לגברת הצעירה הזאת באחד הצ’טים וניהלנו שיחה מאוד נחמדה, וזה התחיל לרדת לפסים מאוד לא נעימים, ואני רואה עכשיו שזה לא מתאים לי  […] ולכן אני מתנצל בפניכם מעומק נשמתי”, אמר נ’ לדוביצקי ולאנשיו. “לא הייתה לי כוונה רעה”.

“הוא היה שומר על ילדים, היו נותנים לו ולאשתו לשמור עליהם לחצי שעה, שעה. עכשיו ההורים רוצים לעשות סיורים בלילה, מרגישים שאין על מי לסמוך. הזוי שהוא היה במשמר האזרחי”

“אתה רווק?”, שאל דוביצקי.
“לא, אני נשוי”.
“אשתך יודעת שבאת לפגוש את הבת שלי?”.
“אני מודה בזה שלא… לא רציתי לשתף אותה, כי לא הייתי בטוח שזה מה שאני רוצה לעשות”.
דוביצקי (למתנדבים): “מה הוא אמר על הנשיקה בפיפי? מה קרה שם?”.
נ’: “אמרתי שאני אתן לה נשיקה בפיפי וצימרים וכל מה שאתה רוצה”. 
דוביצקי: “אז אמרת שתתן לה נשיקה בפיפי. מי יזם את הדבר הזה?”.
נ’: “היא”.
דוביצקי: “היא אמרה לך שהיא רוצה נשיקה בפיפי?”.
נ’: “סליחה, אני חוזר בי”.
דוביצקי: “אתה הצעת לה לנשק אותה בפיפי”.
נ’: “בוא נגיד כן, בסדר”.
דוביצקי: “כן או לא?”.
נ’: “כן, בסדר, כן […] לא יודע למה, מתוך טיפשות שלי, הייתי טיפש […] אני מודה בהכל […] עשיתי כאן טעות אנושית שלי, בואו נסגור את העניין”.

בבדיקה שערכו מראש אנשי “נתפסו על חם”, התברר ש-נ’ הוא האחראי על מתנדבי המשמר האזרחי ביישוב שבו הוא מתגורר. כעת דרש דוביצקי: “קודם כל אתה מתפטר”. נ’ קיבל את הדין, ובשיחת טלפון עם איש הבטחון של היישוב אמר: “אני מבקש למסור לך את כל הציוד ואני רוצה לפרוש מהמערכת […] אני התכתבתי עם נערה בת 13 בצ’ט וקבענו להיפגש ואני הגעתי למצב של אי נעימות עם עצמי ועם כל הסביבה והעולם, אז החלטתי בהחלטה אישית שלי עם כל הגורמים שאני מתחייב להתפטר. בת 12, לא 13, אני מבקש שתעזור לי לפרוש מהמערכת”. את השאר, אמר כעת דוביצקי, נשאיר למשטרה.

לכאורה, בשלב הזה אפשר היה לנשום לרווחה. אבי דוביצקי רשם עוד הצלחה, ביישוב של נ’ קיבלו את המידע, נ’ עצמו נעצר. אבל כעת הוא חופשי, ואם אפשר לדבר בכלל על סוף טוב לסיפור כזה, הוא עדיין לא נכתב. בהינתן האופן שבו הדברים התנהלו, ספק אם ייכתב אי פעם.

היו קריאות לאלימות, עצרנו את זה

סרטון הווידוי והמעצר, יחד עם תמונתו של נ’, הופצו מיד ברשתות החברתיות. הם הגיעו גם לדף הפייסבוק של היישוב שבו הוא מתגורר, מקום קטן – פחות מ-10,000 תושבים – שבו כולם מכירים את כולם. וכולם הכירו גם את נ’, הפנסיונר המנומס שתמיד ממהר לעזור לכולם. כעת מצאו את עצמם התושבים מול הידיעה הקשה על אדם שהפקידו בידיו את ביטחונם. רבים מהם הביעו זעם, חלקם רצו לקחת את החוק לידיים. הפחד ש-נ’ פגע בילדיהם, תחושת הבגידה והווידוי המפורש והגרפי הטריפו את הדעת.

“בקהילה כל כך קטנה אתה לא יכול לצאת מפתח הבית אחרי שעשית כזה דבר, אחרי שיודעים עליך אתה לא יכול ללכת לסופר, אתה לא יכול לרדת במעלית. זה או להתאבד או לעבור דירה”

“בשמונה וחצי בערב פתחתי את הטלפון והיו לי 80 הודעות ווטסאפ”, נזכרת מ’, ראש מנהלת הישוב. “הייתה היסטריה מטורפת של התושבים, הם שאלו אם זה באמת הוא. בתמונה שרצה היה ברור שזה הוא, אבל כל כך קשה להאמין. התקשרתי לאחראי הביטחון, זה שאליו נ’ התקשר כדי להתפטר, והוא סיפר לי מה בדיוק קרה”.

אנחנו נפגשות במשרדה של מ’ כשבועיים לאחר המעצר. עוד לא צהריים, אבל כבר חם מאוד והרחובות ריקים מאדם. יש כאן בית קפה אחד, מסעדה אחת שאמורה להיות איטלקית, בית מרקחת אחד, סופר מרקט ואמפיתיאטרון שבו מתאספים כל התושבים בימי העצמאות. פוסטר אחד מכריז על מפגש מיוחד עבור התושבים עם שף מוכר, בזום כמובן. צמוד למרכז הקהילתי עומד המבנה הקטן של המשמר האזרחי. מאז מעצרו של נ’ מבקשות להתנדב בו רבות מנשות הישוב. אנשי המשמר האזרחי, כ-50 במספרם, שרויים בתחושה של אבל. הם חבורה מלוכדת וחלקם ראו בו דמות אב.

ג’, אב הבית של הישוב: “נ’ הוא האדם האחרון שהייתי מאמין שיכול לעשות את זה. הוא גר מולי, כל יום היינו נפגשים כשהוא היה מטייל עם שני הכלבים הקטנים שלו. לא דיברתי איתו יותר אחרי ששמעתי מה קרה, אין לי מה להגיד לו. גם אם הוא לא יעמוד למשפט, בשבילי הוא מחוק”. 

“נ’ הוא אחד האנשים האהובים בישוב, מישהו שתמיד מסתובב עם מדי השוטר שלו בין בתי הספר והגנים לראות שהכל בסדר”, אומרת מ’. “זאת טראומה גדולה מאוד לתושבים, והיינו צריכים להבין איך לטפל בה ביעילות ומהר. מיד בהתחלה אמרנו רגע, צריך לטפל באשתו. היא חולה, לבד בבית, אין להם ילדים. אז הוצאנו אותה מהבית כדי לחסוך ממנה את ההלם, אבל למחרת בשבע בבוקר הודיעו לי מהרווחה שהיא חוזרת לדירה. אני מבינה שהיא יודעת על הצ׳טים, לא בטוח מה בדיוק, אבל יודעת באופן כללי ורוצה להיות לידו. היה קשה לעכל את זה. השכנים שהיו בטראומה, אבל דאגו לה לפני הכל, היו מזועזעים”.

ל’, סגנית ראש המועצה האזורית, מספרת שהדברים נשארו בשליטה כל עוד היה נ’ נתון במעצר, ואז הגיעו לנקודת רתיחה. זה קרה בחמש בבוקר למחרת מעצרו, כשהגיע מלווה בשוטרים, שפוף ומובך לעיני שכניו שלא ישנו באותו לילה, למעצר בית בן חמישה ימים בדירתו. “בקהילה כל כך קטנה אתה לא יכול לצאת מפתח הבית אחרי שעשית כזה דבר, אחרי שיודעים עליך”, אומרת ל’. “אתה לא יכול ללכת לסופר, אתה לא יכול לרדת במעלית. זה או להתאבד או לעבור דירה, ואם לעבור דירה אז עדיף בלילה”.

נשמע כמו תרחיש שעלול להסתיים בלינץ’.
“היו קריאות לאלימות. אנחנו עצרנו את זה”.

ניסיתם לברר אם הוא פגע באחרות?
מ’: “אנחנו לא משטרה, אבל מהישוב טרם הגיעה תלונה וסביר להניח שהייתה מגיעה. הוא פחדן וכנראה לא עשה את זה פה”. 

מה שבטח רק מוסיף לזעזוע.
ל’: “כולם מזועזעים ומופתעים, אבל אני לא. עברתי תקיפה מינית כשהייתי בת 13, הרבה רגשות ורצון להקיא צפו אצלי כשנודע לי על נ’, אבל בשום שלב לא הרגשתי מופתעת. חושבים שלאנשים כמותו יש קרניים, שאת רואה שמשהו לא בסדר אצלם. זה לא נכון. התוקף שלי היה בכיר במשטרה, רבים מהם נראים נורמטיביים לחלוטין, מחזיקים במשרות מכובדות. תמיד יכאב לי לגלות דבר כזה על אדם מהקהילה שלי, אבל לעולם לא אהיה מופתעת”. 

הוא היה קסם, איך אהבתי אותו

במדינה שאינה מפורסמת באורך הפתיל שלה, במצב שבמקומות אחרים היו אולי מנסים לטאטא אל מתחת לשטיח, הנהגת היישוב פעלה בשקיפות והתושבים מצדם נשכו שפתיים והפגינו איפוק. אולי זה חלק מאותו הלך הרוח שגרם להם להגן על אשתו של נ’, אולי עניין של יכולת ניהול משבר. “אחרי שהבנו שאשתו לא צריכה את העזרה שלנו, התפנינו לטפל בקהילה”, אומרת ל’. “היו פה ממש ימי אבל. זה תפס אותנו קשה מאוד”.

נועה, תושבת המקום: “הבת שלי הייתה במועדון הנוער בישוב כשהפרשה התפוצצה. מיד כינסו אותם, עשו להם שיחה בלי למסור פרטים, למרות שזה כבר רץ גם בקבוצות הווטסאפ שלהם. למחרת בבוקר כבר קיבלנו ווטסאפ מפורט על מה שנעשה ומה הולך להיעשות, הוקם קו חם לתושבים ונערך מפגש זום שבו הסבירו איך לדבר עם הילדים, מהם אמצעי הזהירות ברשת. הרי אנחנו דינוזאורים. כל היום אפשר היה לפגוש אנשי מקצוע לדבר איתם. בתוך ההלם הזה, אנחנו התושבים הרגשנו עטופים בדאגה”.

בבית הקפה היחיד יושבים סביב שולחן אחד הבעלים ושלושה עובדים בשנות ה-20 לחייהם. אחד מהם, בן, הוא איש בטחון שתפקידו לסייר בין בתי הספר והגנים, לבדוק שאין אף אחד חשוד או מסוכן. “לפני שבוע היה לנו עוד סיפור”, הוא מספר. “ילדות ירדו לטייל עם הכלב ומישהו ישב על הספסל וחשף את איבר המין שלו. היו ניידות ובלגן, אבל לא הצליחו לתפוס אותו או לזהות מי זה. כנראה לא מקומי. והיה עוד מקרה לפני איזה חודשיים של אחד שישב באוטו מול בית הספר ואונן. הוא נעצר ואנחנו יודעים שיש לו צו הרחקה. אבל נ’ זה סיפור יותר חמור, לפחות בהרגשה”. 

“מיד בהתחלה אמרנו רגע, צריך לטפל באשתו. היא חולה, לבד בבית. אז הוצאנו אותה מהבית כדי לחסוך ממנה את ההלם, אבל למחרת בשבע בבוקר הודיעו מהרווחה שהיא חוזרת לדירה”

הבעלים, א’: “עברתי לכאן עם בעלי והילדים לפני שנתיים. תמיד הייתה לנו כאן הרגשה של מקום בטוח, אנשים נחמדים שדואגים אחד לשני. זה התערער בעקבות המקרה של נ'”. 

“כי הוא היה קסם, איך אהבתי אותו”, מתערבת אחת העובדות. 

“היה יושב פה עם אשתו לא מעט, שותה קפה”, ממשיכה א’. “כולם היו אומרים איזה איש, איזה מנומס, אבל אני יש לי אינטואיציה ומשהו לא מצא חן בעיניי. הוא היה יותר מדי ‘לאבי דאבי’, יותר מדי מתאמץ, יותר מדי משתדל. אבל כולם חילקו לו נשיקות וחיבוקים, אז אמרתי לעצמי, ‘טוב, אולי הפעם את טועה’, ותראי מה קרה. את יודעת שהוא היה שומר פה על הילדים? היו נותנים לו ולאשתו לשמור עליהם לחצי שעה שעה. עכשיו ההורים רוצים לעשות סיורים בלילה, מרגישים שאין על מי לסמוך, זה הכי הזוי שהוא היה במשמר האזרחי. גם את המשטרה צריך לנער”.

אבי דוביצקי “דיברנו איתו בעזרת תוכנה שיודעת להישמע כמו ילדה, ו-נ’ התעניין בה ובמצב המשפחתי שלה, אם יש אבא ואמא, כדי להבין מה הסיכוי להיתפס”

למה? 
“חברה טובה שלי היא שכנה של נ’. ביום שזה קרה היינו אצלה בבית, עשינו על האש. בחמש בבוקר היא ראתה את השוטרים מביאים אותו, הוא נכנס והם הולכים בלי לקחת שום דבר. יש לו בדירה משרד עם מצלמות, וכלום, לא חיפשו שם. למה? אני לא יודעת. ידענו שירחמו עליו, שיגידו שאשתו חולה ושהוא לא נתפס בעת המעשה. לחברה שלי יש בת בגיל 12, היא הייתה עולה איתו במעלית. החברה מיד בדקה אם קרה איתה משהו ונראה שלא. אבל בניגוד למשטרה, הישוב יצא ועשה. בעיר אי אפשר לעשות את זה, רק בישובים קטנים”. 

הוא סיפר לה בן כמה הוא, שלח תמונה

ההחלטה שלקחו התושבים הייתה לא לאפשר ל-נ’ לחזור לשגרת חייו. האמצעי: משמרת מחאה מול ביתו. אלא שמעצר הבית שלו לא הוארך, והאיש עזב את הישוב לפני שהיוזמה יצאה לפועל. אף אחד לא ידע לאן.

כשבועיים לאחר ש-נ’ עזב התיישבה אחת השכנות שלו בגינה, הביטה על עץ הפומלית שלה וראתה את השכן עומד שוב במרפסת שלו. אחרים ראו אותו מטייל עם הכלבים ברחוב. כשנפוצה השמועה על חזרתו לישוב, יוזמת ההפגנה יצאה אל הפועל. ביום חמישי שעבר, ה-17.9, התייצבו עשרות תושבים מול הבית עם שלטים בידיהם. אלא ש-נ’ עצמו שוב עזב את הישוב, הפעם עם אשתו.

מישהו השחית את דלת דירתם של בני הזוג, לא ברור אם לפני או אחרי שעזבו. “זרקו על הדלת כיסאות וזכוכיות, הבהילו את השכנים שהגישו תלונה במשטרה, אבל עדיין לא יודעים מי עשה את זה”, אומרת מ’, ראש מנהלת הישוב. “עכשיו הסייר שלנו מסתובב שם יותר, כי יש גבול ואנחנו מגנים לחלוטין מעשי אלימות. זה גם לא פייר כלפי השכנים”.

“התושבים חוששים שהוא יחזור והם מתכוונים להמשיך להפגין”, אומרת השכנה שזיהתה את נ’ במרפסת. “הרי אי אפשר להכריח אותו לעזוב, אבל מצד שני, זה לא שאני רוצה שהוא יהפוך לבעיה של ילדים בעיר אחרת”.  

החשש הזה משותף לתושבים רבים. אם בתחילה הייתה לצד ההלם גם תחושת הקלה על כך שהאיש נתפס, עם הזמן הבינו ביישוב את משמעות הפעולה של אבי דוביצקי ואנשיו: נ’ לא נתפס על חם. לכל היותר ניתן יהיה לייחס לו כוונה לבצע פשע, אלא שלפשע הזה אין קורבן. בהיעדר תלונות אחרות, גם אם יוגש נגדו כתב אישום, הוא עלול להפוך מהר מאוד לבעיה של עיר אחרת. נכון לרגע זה, על כל פנים, אי אפשר אפילו לקבוע בוודאות שהוא אכן פדופיל.

דפוסי הפעולה של אבי דוביצקי שנויים במחלוקת. גורמים במשטרה אומרים שלא לייחוס כי בלהיטותו לתפוס פדופילים הוא מסכל חקירות בעניינם; גם במקרה של נ’, אילו פנה דוביצקי למשטרה עם תיעוד הצ’ט ולא פועל בעצמו, ייתכן שחקירה סמויה הייתה חושפת קורבנות או רמזים שכעת קיבל נ’ את כל הזמן שבעולם להפחיד או להסתיר. “מכל התיקים שהגיעו מדוביצקי בקושי יצאו כתבי אישום. האופן שבו פעל לא אִפשר למשטרה לבנות תיק באופן מקצועי עם שרשרת ראיות סדורה, הוא לא נעזר בליווי משפטי והרבה פעמים ההתכתבויות שלו בצ’טים נפלו למקומות של הדחה פסולה ושידול”, אמר גורם במשטרה למאקו כבר לפני כשש שנים, כשהחלו תהיות על שיטותיו של דוביצקי, אבל המשטרה לא יכולה להצביע על מקרה אחד בודד של כזה מקרה.

“לפדופילים יש משיכה לחדרי צ’ט, כי בניגוד לפייסבוק, לא צריך לשים תמונה ואתה יכול להישאר אנונימי”, מסביר דוביצקי את אופן הפעולה שלו. “משם הם עוברים לווטסאפ, ושם מתחילות הודעות קוליות. אנחנו דיברנו איתו בעזרת תוכנה שיודעת להישמע כמו ילדה, ו-נ’ התעניין בה ובמצב המשפחתי שלה, אם יש אבא ואמא, כדי להבין מה הסיכוי להיתפס. הוא סיפר לה על מצבה הבריאותי של אשתו, אמר שהוא לוקח אותה לטיפולי כימותרפיה. אני חושב שהוא רצה ידידה שהוא יכול לספר לה הכל. בניגוד לאחרים שמנסים להסוות את הפרטים האישיים שלהם, הוא לא הסתיר ממנה שום דבר. סיפר מאיפה הוא, בן כמה הוא, שלח תמונה. הרעפנו עליו מחמאות כשהוא שלח אותה”. 

כמה זמן התכתבתם?
“שבועיים. אחר כך נקבעה הפגישה ואני ביקשתי ממנו להביא את הפרחים בשביל הזיהוי”. 

מתי עלה עניין המפגש בצימר והנשיקה?
“בהתחלה הוא אמר, ‘בואי נשב ונדבר, ואז ‘אתן לך נשיקה בפיפי’. הוא המקרה הקלאסי של אחד שאם לא פגע בעבר, יפגע בעתיד”. 

פעלתם כאן בעצם בשיטה של שיימינג. אם היית פונה עם הצ’ט למשטרה ולא הולך למפגש ומשם ליוטיוב, הייתה נפתחת חקירה מסודרת בעניינו של נ’. עורכי הדין שלו יטענו עכשיו שהראיות לא קבילות, שמשכו אותו באף.
“ניסיתי לא פעם לעשות את זה, הצעתי למשטרה לפעול בעקבות צ’ט שניהלנו ואמרו ‘אי אפשר'”.

למה?
“תשאלי אותם, אין להם הסבר מניח את הדעת. זה לא גוף יצירתי. אני לא רוצה לרדת עליהם, אבל הם לא עושים את העבודה שלהם בלהיטות. אני משווה את עצמי לדונלד טראמפ ואותם לג’ו ביידן. הם במערכת עשרות שנים, עייפים, והולכים על זה רק כשיש ילדה אמיתית. אבל אתה לא מסתכל על הסכר ורואה אותו נסדק ורק כשהוא קורס ניגש לטפל בו”.

בתחילה הייתה תחושת הקלה על כך שהאיש נתפס, אבל עם הזמן הבינו ביישוב את משמעות הפעולה של דוביצקי: נ’ לא נתפס על חם. לכל היותר ניתן יהיה לייחס לו כוונה לבצע פשע, אלא שלפשע הזה אין קורבן

זה לא מדויק. למשטרה יש סוכנים שמתחזים לקטינים.
“הם עושים מבצעים ותופסים אנשים, אבל לא מגישים כתבי אישום. הם לא רוצים לחשוף פדופילים, כי זה יעשה להם פדיחות. זה כמו עם סרטן – כל עוד אתה לא הולך לרופא, אתה לא חולה”.

אין באמת קטינה – תהיה ענישה חמורה פחות

לפעולה הנמהרת של אנשי “נתפסו על חם” יש משמעות משפטית. “יש כאן אדם שעבר מפנטזיה למעשה בעולם הווירטואלי – כלומר, עדיין לא פגש את הילדה ברחוב – אבל גם במה שנעשה אונליין יש מדרג”, מסביר עו”ד דניאל חקלאי, בעל משרד בתחומי המשפט הפלילי ועבירות הצווארון הלבן. “הפסיקה מבחינה למשל בין מי שרק כותב לבין מי ששולח תמונות, ואם הוא נותן לקטין או קטינה הוראות כמו ‘תראי את עצמך’. זה מחמיר אם היא נעתרת. השלב הבא – האם היא מפעילה מצלמה והוא מנחה אותה לגעת בעצמה. כאן כבר יכולה להיות עבירה של מעשה מגונה, אפילו אינוס”.